כן, אפשר להעלות לפרופיל תמונה במדים או בבגדי העבודה, אבל לא כתמונה הראשונה ולא כתמונה היחידה. היא עובדת כשרואים בה אתכם, עם חיוך אמיתי ומבט ישר, והיא נכשלת כשרואים בה תפקיד, דרגה או תג. ההבדל בין השניים קטן ממה שנדמה לכם. הוא תלוי בזווית, באור ובכוונה, הרבה יותר מבבד עצמו. השאלה הזאת עולה כמעט בכל צילום פרופיל לדייטינג שאנחנו עושים, בדרך כלל אצל רופאים, טייסים, שפים וכבאים שלא בטוחים אם המקצוע שלהם הוא נכס או מלכודת.
המדריך הזה עונה רק על השאלה הצרה הזאת. על השאלה הרחבה יותר, "מה ללבוש לצילום", כבר כתבנו. כאן נבדוק מתי מדים משדרים ביטחון ומתי הם משדרים התרברבות, מה קורה בכל מקצוע בנפרד, אילו פרטים הורסים תמונה טובה, ואיך בונים פרופיל שבו המקצוע נשאר ברקע והאדם עומד במרכז. בסוף תמצאו שאלות נפוצות, כולל מה עושים כשמקום העבודה אוסר לצלם במדים.
הכלל הראשון פשוט: תמונה במדים צריכה לענות על השאלה "מי הוא". השאלה "כמה הוא חשוב" לא מעניינת אף אחת. כשאישה מחליקה באפליקציה היא מחפשת בן אדם. מדים נותנים לה קיצור דרך, והקיצור הזה חותך לשני הכיוונים. מצד אחד הוא מעביר יציבות, אחריות ותחושת ביטחון. מצד שני הוא מעביר "תראי מה אני" לפני שה"אני" בכלל נכנס לפריים.
סימני ההתרברבות חוזרים על עצמם. המדים תופסים את כל התמונה והפנים קטנות. הצילום נעשה מלמטה כדי להיראות גבוה וחזק. תג, דרגה או סמל בולטים יותר מהעיניים. פוזה של גיבור, עם ידיים משולבות ומבט רציני מדי. כל אלה אומרים לצופה שהמקצוע הוא הסיפור, וכשהמקצוע הוא הסיפור, אין לה מקום בו.
הצד השני הוא מה שאנחנו רואים בסשנים. תמונה במדים שצולמה בנינוחות, בחיוך קל וברמת חצי גוף, נקראת בדיוק הפוך. היא נראית כמו מישהו שנהנה ממה שהוא עושה ולא צריך להוכיח כלום. הטבלה הבאה מסכמת ארבעה מקצועות שהשאלה הזאת עולה אצלם לעיתים קרובות.
| מקצוע | מה המדים משדרים | מה מקלקל את התמונה | איך מתקנים |
|---|---|---|---|
| רופא | אחריות, אכפתיות, יציבות | תג, סטטוסקופ וחלוק מכופתר עד הסוף | חלוק פתוח על חולצה רגילה, בלי תג, מחוץ לחדר טיפולים |
| טייס | נסיעות, רגיעה, ביטחון עצמי | משקפי שמש ופוזה של כרזה | בלי משקפיים, אור יום, חיוך ומבט למצלמה |
| שף | יצירתיות, חום, יד טובה | מטבח עמוס ורועש ובגדים מוכתמים | סינר נקי בפינה מסודרת, או הצילום ליד שולחן האוכל |
| כבאי | אומץ, אכפתיות, יציבות | קסדה וציוד שמכסים את הפנים | חולצת תחנה פשוטה, בלי קסדה, בחוץ באור טבעי |
שימו לב למשותף בעמודה האחרונה. בכל מקרה הפתרון הוא להוריד את מה שמסתיר את הפנים או מדגיש סמכות, ולהשאיר את מה שמגלה את האדם.
צריך להיזהר כאן מהגזמות, כי רוב הנתונים מגיעים ממחקרים כלליים ומאפליקציות מחוץ לישראל ולא מהשוק הישראלי. הכיוון בכל זאת עקבי. לפי נתוני Photofeeler, לבוש רשמי מעלה את ציון היכולת של המצולם ב-0.94 נקודות ואת ציון ההשפעה ב-1.29 נקודות. במילים אחרות, לבוש רשמי גורם לצופים לדרג אתכם כמוכשרים ובעלי השפעה.

הבעיה היא שיכולת והשפעה הן תכונות של מועמד לעבודה, לא של בן זוג. אישה שקוראת "מחפש קשר" רוצה לדעת אם אתם נעימים, זמינים ובטוחים בעצמכם. אם אתם מסוגלים לנהל צוות, זה פחות מעניין אותה. לכן שיטת הצילום של אלכס זנביץ מתייחסת לבגדי עבודה כמו לתבלין: קצת מהם מעשיר את הצלחת, הרבה מהם משתלט עליה.
גם סדר התמונות חשוב. לפי נתוני AURA, 52% מהחלטות הסוויפ מתקבלות על התמונה הראשונה בלבד, ורושם ראשוני נוצר תוך 0.3 שניות. אם התמונה הראשונה שלכם במדים, כל מה שהיא תדע עליכם בשבריר הזה הוא המקצוע. בין "הוא רופא" ל"הוא אדם נחמד שבמקרה רופא" יש פער שלם, והוא נקבע לפי המקום שבו שמתם את התמונה.
יש גם הקשר תרבותי שכדאי להכיר. בישראל מקצועות מסוימים נושאים הילה כמעט אוטומטית, ויש גברים שיודעים את זה ומרגישים לא בנוח, כאילו הם "מנצלים" את המקצוע. אין בזה שום בעיה. המקצוע שלכם הוא חלק אמיתי מכם, ומותר לתת לו מקום. כל מה שצריך הוא למדוד את המינון, כדי שהוא ילווה את הסיפור במקום להחליף אותו.
חלוק לבן הוא אחד הסמלים החזקים ביותר שיש, ולכן הוא גם המסוכן ביותר. תמונה בחלוק מעבירה "אני אחראי ורציני", אבל גם "אני מגיע מהעבודה ואין לי חיים". הפתרון הוא חלוק פתוח, חולצה רגילה מתחתיו וחיוך שנראה כאילו מישהו סיפר לכם בדיחה זה עתה.
דבר אחד אסור: לצלם במחלקה, בחדר טיפולים או ליד מטופלים ברקע. מעבר לשאלה של פרטיות המטופלים, שבה כדאי להתייעץ עם המוסד שלכם, התמונה פשוט נראית כמו כרזה של בית חולים. עדיף לצלם את החלוק בחוץ, בכניסה לבניין או ברחוב, כך שהמקצוע נקרא אבל לא מדבר.
בגדי טייס מושכים יותר מרוב המדים, כי הם מגיעים עם סיפור של עולם ונסיעות. הסכנה היא הפוזה. משקפי שמש, כתפיות ומבט לאופק הם קלישאה שנראית כמו תמונת סטוק. משקפי שמש גם פוגעים במה שהתמונה צריכה לעשות. לפי נתוני טינדר שפורסמו ב-Bustle, משקפי שמש בתמונה הראשית מורידים את שיעור הסוויפ ימינה ב-15%. הנתון מגיע מאפליקציה אחת ולא נאסף בישראל, אבל ההיגיון ברור: היא רוצה לראות את העיניים.
מה שעובד טוב: חולצה לבנה בלי דרגות, אור יום, חיוך, ובתמונה השנייה או השלישית המדים המלאים בשדה התעופה. ככה היא מקבלת את התחושה "יש לו עולם מעניין" בלי לפגוש מבט קר של איש מדים.
שפים הם בדרך כלל ההפתעה החיובית. אוכל מדבר לכולם, והבגדים של שף מספרים סיפור של יצירה ופינוק. כאן הבעיה הפוכה: המטבח עצמו. סירים, אדים, כתמים וגברים נוספים ברקע הופכים תמונה טובה לתמונה מבולגנת. הפתרון הוא סינר נקי ופינה מסודרת, או תמונה של הבגדים מחוץ למטבח, ליד שולחן ערוך או בשוק.
בגדי עבודה של אנשי חירום וביטחון משדרים אומץ, אבל גם ריחוק. קסדה, ווסט וציוד מסתירים את הפנים והופכים את התמונה לתיעוד של תפקיד. הדרך הנכונה היא חולצת תחנה פשוטה או חולצה עם סמל קטן, בחוץ, בצילום שנראה כמו רגע טבעי ולא כמו דיוקן רשמי.
אם אתם משרתים בצבא, יש עוד שיקולים של אבטחת מידע ופרטיות, וכתבנו עליהם בנפרד. כדאי לקרוא את המדריך על השפעת השירות הצבאי על תמונות הפרופיל ואת הדף על תמונות פרופיל להכרויות לחיילים ולאנשי צבא. בכל מקרה, לפני שמעלים תמונה בציוד או בבסיס, בדקו מה הנהלים של היחידה או של המעסיק.
לפעמים המדים בסדר גמור, והבעיה היא מה שמצורף אליהם. אלה הפרטים שחוזרים אצלנו בשיחות הכנה לפני סשן:
כל אחד מהפרטים האלה יכול להיות בתמונה שנייה או שלישית, כשהמדים כבר מוסיפים הקשר ולא מחליפים אתכם.
לפעמים קשה לשפוט תמונה שלכם מבפנים. אתם מכירים את הסיפור שמאחוריה, ולכן אתם רואים אותה אחרת מכל מי שיעיף בה מבט חטוף. הבדיקה הבאה עוזרת לצאת מהראש שלכם ולהסתכל כמו מי שלא מכיר אתכם. עברו עליה עם התמונה שאתם שוקלים, ואם אתם עונים "כן" על יותר משאלה אחת, כדאי להחליף.
השאלה האחרונה היא החשובה ביותר. אנחנו מבקשים מלקוחות לחשוב על תמונה שאחד מהחברים צילם במקרה, בלי שהם הרגישו. הרבה פעמים היא טובה יותר מהתמונה המתוכננת, כי הגוף פשוט נמצא שם בלי לשחק תפקיד. זה בדיוק מה שאנחנו מנסים לשחזר בסשן: לצלם אתכם בלי שתרגישו שמצלמים אתכם, גם כשאתם לבושים לעבודה.
ויש עוד נקודה אחת. אל תבקשו ממישהו מהצוות או מהחברים לעבודה לצלם אתכם בזמן המשמרת. מי שמצלם אתכם בעבודה רואה מולו עובד, והתוצאה תיראה כמו תיעוד של יום עבודה. את הצילום הכי טוב במדים עושים אחרי המשמרת, בחוץ, כשהלחץ כבר ירד ואתם נינוחים.
פרופיל טוב לא מסתיר את המקצוע. הוא נותן לו מקום מדויק. זה הסדר שאנחנו ממליצים עליו, ואתם יכולים ליישם אותו גם לבד:
זה לא חוק, ויש גברים שהמקצוע שלהם הוא סיפור האהבה של חייהם ומקומו בתמונה השנייה. מה שחשוב הוא שהתמונה הראשונה תהיה אתם ולא התפקיד.
מה שנכון לגבי מדים נכון גם לגבי התמונה הכללית. אם בניתם סדרה לפי העקרונות של לבוש ואאוטפיט לתמונות דייטינג, תוכלו לשלב בה בגדי עבודה בלי שהם ישתלטו. ואם אתם שוקלים להביא את בגדי העבודה לסשן, כדאי לקרוא מה קורה ביום הצילום ולהחליט מראש איזו תמונה במדים תיכנס לסדרה ובאיזה מקום.
נושא קרוב שכדאי להכיר: שחיקה מאפליקציות הכרויות.
לפעמים כן, אבל לא כשהם הדבר היחיד שרואים. מדים עובדים כשהם נותנים הקשר לתמונה של אדם נעים. כשהם התמונה כולה, הם נקראים כמו חיפוש הערכה. לכן אנחנו ממליצים על תמונה אחת במדים בתוך סדרה, ולא על סדרה של מדים.
רק אם קיבלתם אישור. במקומות רבים יש נהלים נגד צילום, במיוחד בבתי חולים, בבסיסים, בנמלי תעופה וביחידות חירום. אין מה לנחש, ושאלה אחת למנהל או לקצין הביטחון חוסכת בעיות. אם אין אישור, הצילום בחוץ בבגדי עבודה הוא תחליף טוב. ואם יש ספק, מי שקובע הוא מקום העבודה.
עדיף שלא. גם אם הוא נכס אמיתי, מי שמגיע אליו דרך הפרופיל מגיע כבר אחרי שהתעניין בכם. אם המדים בפתיחה, נוצר סוג של פילטר שמושך נשים שמחפשות סטטוס, ואולי זה לא בדיוק מה שאתם מחפשים. התחילו בפנים וחיוך, והמדים יצטרפו אחר כך.
בבגדים רגילים כתמונה ראשונה, ובמדים כתמונה משנית. שתיהן יכולות לחיות יחד בפרופיל אחד, והן אפילו משלימות זו את זו: האחת אומרת מי אתם, והשנייה אומרת מה אתם עושים.
מכבדים את האיסור. אפשר להחליף בבגדים שמזכירים את המקצוע בלי להזדהות בו, כמו חולצה מכופתרת לרופא, חולצה לבנה מגוהצת לטייס או סינר שחור לשף. התוצאה נראית אחרת מהתמונה המקורית, אבל בדיוק את זה אתם רוצים: שהיא תראה אתכם.
בסשן צילום דינמי חברתי עם אלכס זנביץ' מצלמים כ-300 תמונות בלוקיישנים חיצוניים, ומתוכן נבחרות 30 התמונות הכי חזקות לפרופיל ההכרויות שלך – כולל תמונה ייעודית לוואטסאפ. 1,550 ש״ח לסשן.